סליחות - לימוד על סובלנות ואהבת ישראל

7 / 72

ם ָּ ד ְ ר ִ נ  ְּה ל ַ ם, מ ָ ד ָ ן א ֶּ ב
בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.
שְׁפךְ שִׂיחָה, דְּרשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדון הָאֲדונִים.
רְחַץ וּטְהַר, וְאַל תְּאַחַר, בְּטֶרֶם יָמִים פּונִים.
וּמְהֵרָה, רוּץ לְעֶזְרָה, לִפְנֵי שׁוכֵן מְעונִים.
וּמִפֶּשַׁע, וְגַם רֶשַׁע, בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסונִים.
אָנָּא שְׁעֵה, שִׁמְךָ יודְעֵי, יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים.
לְךָ אֲ-דנָי הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים:
עֲמד כְּגֶבֶר, וְהִתְגַּבֵּר, לְהִתְוַדּות עַל חֲטָאִים.
יָהּ אֵל דְּרשׁ, בְּכבֶד ראשׁ, לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים.
כִּי לְעולָם, לא נֶעְלָם, מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים.
וְכָל מַאֲמָר, אֲשֶׁר יֵאָמַר, לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים.
הַמְּרַחֵם, הוּא יְרַחֵם, עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים:
לְךָ אֲ-דנָי הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים:
ם, מאות 21-11 ָ ע ְ לַּ ר‘ יהודה אבן ב
5 •עמוד