היום, בעזרת החברים מ"והגדת לבנך", הוא שוקד על כתיבת פרקי זכרונות פיוטיים ומרגשים לתיעוד התקופה שלפני העלייה לארץ ישראל, מתוך הבנה שהסיפור שישאיר אחריו, זו הדרך להכיר את ההיסטוריה של העם היהודי על כל גווניו, כמובן בסימן המצווה "והגדת לבנך".
גם הסטודנטים באופקים הפיקו אירוע כזה. באירוע "מא חדני ברוחי" הביט אחד מהתושבים בתמונה שהצגנו, של נערה האוספת פירות הדר לתוך עגלה, ונזכר: "איך שלחו אותנו לקטוף תפוזים כדי לממן את הטיול השנתי שלנו. כולם עשו את זה". תושב אחר ראה תצלום אוויר של הבתים הראשונים באופקים ופרץ בהעלאת זכרונות: "תראה איך חיינו אז, מי היה גר היום בבית כזה? ולמרות הכל לא היה חסר לנו כלום, אמא תמיד הייתה דואגת למשפחה". תושב אחר התרפק על תמונה נוסטלגית אחרת וביקש לתלות אותה בביתו. ערב של געגוע, עם הפנים לעתיד.
הפרוייקט ממשיך במרץ בימים אלה, עם המשך האיסוף והתיעוד. אנו מקווים שהפרוייקט יהווה עוד חוליה בשרשרת הארוכה של מסורת הדורות, ויתן קול למי שקולם לא נשמע עד כה.