וארשתיך לי במימונה - מימונה ישראלית

21 / 40

אֲבָל לָרֹב בָּאִים אֵלַי בְּחִבָּה,
מַזְכִּירִים עֲלִילוֹת הֲלִיכָה עַל גָּדֵר גְּבוֹהָה וְדַקָּה
אוֹ לְיַדּוֹת בָּעֵץ אֶבֶן מִמֶּרְחָק וְלֹא לְהַחְטִיא,
וְיֵשׁ מִן הַגְּדוֹלִים שֶׁגַּם נוֹתְנִים לִי מַטְבֵּעַ בְּיָדִי
לִכְשֶׁתִּגְדַּל אָמְרָה לִי אִמִּי תִּהְיֶה כְּמוֹ אָדוֹן מַסְעוּד,
מְנַגֵּן בְּעוּד וְיוֹשֵׁב וּמַקְהִיל אֲנָשִׁים
וּמְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים.
(1979) ארז ביטון, עם הילדים, בתוך ספר הנענע, הוצאת עקד, תשל“ט
מה שהוא ממשי, הוא הקשר שלך איתי ושלי איתך, הקשר של אדם עם
שכנו קרוי אחווה, כיוון שהם מרגישים שיש להם אותו מקור, יש להם
אותו מקור, ובעתיד תכלית משותפת. מקור ותכלית משותפים, הנה מה
שמכונן את האחווה שלהם.
(2008) , הוצאת כרמל, ירושלים, תשס“ח80 ‘ ז‘אן פול סארטר ובני לוי, ’תקווה עכשיו‘, עמ
19 •עמוד