ראוי יום המימונה להיקבע ליום פיוס והתפייסות, יום של רצון טוב, יום
של הדלת הפתוחה בין בני המשפחה, בין בני השכונה, בין בני הקהילות
השונות, ’יחד שבטי ישראל‘, וליום ביקורי נימוסין בין יהודים ונוכרים.
עינינו ראו ולא זר, מכר מוסלמי נכנס ביום אחרון של פסח, לבית ידידו
היהודי, ובידו תקרובת של ירקות טריים, דבש, חמאה וכדומה. היהודי
מגיש לאורח סל מצות ודברי מאכל.
מנהג זה מוזכר כבר בפסקי הרא“ש, זיכרונו לברכה: ’גוי המביא דורון
לישראל ביום אחרון של פסח‘.
חכם אליהו רפאל מרציאנו, המימונה חג הברכה והפיוס, עמ‘ כ“ד, הוצאת המחבר, ירושלים
(1957)
חכם אליהו רפאל מרציאנו, נר“ו, נולד בדבדו שבמרוקו. בשנת תשי“ז
(1968)
עבר לצרפת ולמד בישיבתו של החכם מיכאל טולידאנו. בשנת תשכ“ח
זכה לעלות לארץ ישראל, וקבע מושבו בירושלים. הוא הוסמך לרבנות מידי החכם
מרדכי אליהו, ולמד לדיינות במוסד הרי פישל. הוא כתב קרוב לארבעים חיבורים,
ובהם: ’מלכי ישורון‘ - על חכמי אלג‘יר, ’מלכי חיל‘ - על חכמי אלג‘יר, מנהגי קהילת יהודי דבדו‘,
ו‘חג המימונה - מקורות והליכות ותיקון הלימוד לליל המימונה.
23
•
עמוד