הַאִם תָּמִיד יְהֵא זֶה כָּך בַּמִּזְרָח
אוֹ רוּחַ אוֹ אֲדָמָה
בֵּינְתַּיִם אַעֲדִיף אָמְנָם לִשְׁכֹּן בְּתוֹך מִלָּה
בַּיִת אַחֵר טֶרֶם קָיַם
סָפֵק אִם אֵי פַּעַם הָיָה
בְּתוֹך עִבְרִיּוּתִי עִוְּרוּתִי עַרְבִיּוּתִי
שֶׁכֵּן זוֹ מוּסִיקָה שֶׁרַק מִתְנַגֶּנֶת
שְֹפָתַי נָעוֹת
אַךְ קוֹלִי אֵינוֹ נִשְׁמָע
שֶׁכֵּן זוֹ הַשָּׂפָה שֶׁבָּה קִלְּלוּ וְאַהֲבוּ הַגְּדוֹלִים
מִמֶּנָה סֻלַּקְתִי כְּדֵי לְהִפָּדוֹת עִבְרִי דַבֵּר עִבְרִית
עַכְשָׁיו בְּכָל זֹאת צוֹעֵק הַמִּזְרָח
(2009)
חביבה פדיה, איש הולך, בתוך דיו אדם, הקיבוץ המאוחד, תשס“ט
34
•
עמוד