סליחות - לימוד על סובלנות ואהבת ישראל

רות

ל ע

ה ע

ֶּ

ם, א

ל עול

בּונו ש

רִבּונו שֶׁל עולָם.

אֶתְוַדֶּה עַל עֲבֵרות, קַלּות וַחֲמוּרות, בַּלַּיְלָה לְסוף אַשְׁמוּרות.

יִצְרִי עֲלִילות בְּרֶשַׁע לְהִתְעולֵל, שׁומֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁומֵר מַה מִּלֵּיל.

לִבִּי וְעֵינַי לַחֲטא יֵאותוּ, וְיום וָלַיְלָה לא יִשְׁבּתוּ.

וּשְׁאָר אֵבָרַי לַעֲשׂות הָרַע בְּעֵינֶיךָ יִתְלַחֲשׁוּ,

כָּל הַיּום וְכָל הַלַּיְלָה, תָּמִיד לא יֶחֱשׁוּ.

וְיַעַן אֲשֶׁר עָבַרְתִּי עַל מִצְות עֲשֵׂה וְעַל מִצְות לא תַעֲשֶׂה,

מִי יִתֵּן וְאַשְׂחֶה בְּכָל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה.

אוּלַי יִשְׁמַע קול בִּכְיִי נורָא עֲלִילָה, יום צָעַקְתִּי בַּלָּיְלָה.

אֶקְרָא יומָם וְאָרִים קולִי, עַל פִּשְׁעִי וּמַעֲלִי. וְלַיְלָה וְלא דוּמִיָּה לִי.

אֶת מִקְצַת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר לִפְנֵי צופֶה עֲתִידות,

לַיְלָה אָקוּם לְהודות.

וְאודֶה עֲלֵי פְשָׁעַי וּזְדונַי, הַלַּיְלָה הַזֶּה לה‘.

מחבר לא ידוע

•

עמוד