ר
ָ
פ
ָ
ד ע
ַ
נוּ ע
ְ
ל
ַ
פ
ׁ
ָ
ד, ש
ֹ
א
ְ
מ
ִ
ד ל
ַ
נוּ ע
ְ
ח
ׁ
ַ
ש
’תמהנו מרעות‘
שני אילמיםשהיו בשכנותו של רבי, בני בתו של רבי יוחנן בן גודגדא,
ויש אומרים בני אחותו של רבי יוחנן, שכל אימת שהיה רבי נכנס
לבית המדרש, היו נכנסים ויושבים לפניו, ומנענעים בראשיהם
ומרחשים בשפתותיהם, וביקש רבי רחמים עליהם ונרפאו, ונמצא
שהיו יודעים הלכה וספרא וספרי וכל הש“ס.
תרגם תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג, ע“א
שחנו עד למאוד, לרכון להתכופף, כי ’שח עיניים יושיע‘.
שחנו עד למאוד מאפשר שיחה עם השפלים עד עפר.
המשיח אילמים והמפענח, ובזה יקנה מידת האחדות.
16
•
עמוד