מנהיגותה של מרים אחות משה ואהרן מוצנעת מאד בסיפור המקראי. המדרשים מנסים לחלץ בדרך פרשנית את דרכה הייחודית בהנהגת בני ישראל, ואנחנו נלך בעקבות המדרשים ונאיר את מרים כמנהיגה המציבה דרך מנהיגותית שונה משל משה,

משוררים רבים היללו את ירושלים והתפללו לראותה. בדף מדרשיר הבאנו שנים משירי ירושלים ומקורות רבים לעיון ולדיון על מקומה של ירושלים בחיי היהודים בעבר ובהווה.

השיעור עוסק בכינון חברה בת-קיימא מנקודת מבט של צדק חברתי ואחריות חברתית. העיסוק בחינוך מתוך ראייה חברתית יוצר את הצורך להעמיד תשתית משותפת לחברי הקבוצה בנושא החברתי. נושא זה רחב מאוד; בשיעור זה נעסוק רק בעקרונות היוצרים חברה צודקת ובת-קיימא, תוך חיבור לכל אחד ואחת מן משתתפים.

במערך זה נרחיב את מושגים 'ציונות' ו'חלוציות'. נכיר את עיירות הפיתוח, ואת תפקידן בשמירה על ביטחון המדינה, פיתוחה ושגשוגה. ננסה לברר מדוע עשייה זו לא קיבלה את המקום הראוי לה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי.

מרכזיותן של מצוות בין אדם לחברו במסורת היהודית אינה מוטלת בספק: לא תעמוד על דם רעך, עזוב תעזוב עימו, ואהבת לרעך כמוך, לא תעשוק שכר שכיר, והדרת פני זקן, בפני עיוור לא תשים מכשול, חרש לא תקלל, ואהבת את הגר, יתום ואלמנה לא תונו, מבשרך לא תתעלם, פתוח תפתח את ידך, וחי אחיך עימך, לא תשיג גבול רעך, השבת אבידה- כל אלו הם חלק קטן ממצוות עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו.
יחד עם זאת, רווחת בקרב צבורים רבים תפיסה מצומצמת של מצוות בין אדם לחברו. לרוב הן נתפסות כחובות של אדם פרטי אחד כלפי אדם פרטי אחר ("חברו") ה"חבר" יכול להיות חולה, זקן, יתום, אלמנה, עני ועוד. תפיסה מצומצמת זו, נובעת בחלקה, משום שבמסורת היהודית עצמה יש עיסוק רב בעני ופחות בתופעת העוני,

מנהג ה'תיקון' בליל חג השבועות מקובל כמעט בכל עדות ישראל הספרדיות והאשכנזיות, למרות שאינו מוזכר כלל בספרות ההלכה הקלאסית ('שולחן ערוך'). בשנים האחרונות הוא מקבל פנים חדשות הקשורות למגמתה של ההתחדשות היהודית בבתי המדרש הישראליים. בשיעור זה נעסוק בסדר התיקון המסורתי, שמתקיים ברוב בתי הכנסת הספרדיים, קרוב ל-400 שנה. מקורו של המנהג בתקופת המקובלים בצפת במאה ה-16.