כשמישהו סיפר לנו באירוע שהוא ישלח את החוברת שקיבל באירוע לקרובי משפחתו בג'רבה, וכשאחר סיפר שבילדותו בשכונה הם התביישו לחגוג את הטקס ועכשיו עמנו הוא מציינו בגאווה, כשאחת המשתתפות לקחה קערה וחלקה לכולם בחיוך בסיסה במנג'טים (ללא סוכר...), וכשראינו את הקהל הרחב והגדול, מסבים וסבתות עד לילדים רכים, שהגיעו מכל קצוות הארץ, נהנים משירים תוניסאיים מבית אבא ששרה אתי אנקרי, מקשיבים בקשב ועונג רב לסיפוריו העדינים של גיא זו-ארץ, ומתרגשים מברכותיו ותפילותיו של אלי ברקת- ידענו שהצלחנו. הרגשנו שכיוונו לשם שמיים, והקדוש ברוך הוא סייע בידינו.
מאות האנשים שהגיעו, והשמחה הרבה שהורגשה במקום האירוע, תוך שילוב מסורת אבותינו וההערכה אליה, הם בין יתר הדברים אותם ניקח איתנו הלאה, לעבר האירועים הבאים והרבים. הצלחנו ליצור הסטוריה, ולחשוף לציבור הרחב מנהג עתיק יומין, ולעורר תחושת גאווה, סקרנות, ושייכות בקרב רבים, והצלחנו להמשיך ולהתחיל מסורת שתלך עמנו הלאה עוד שנים רבות.
בסיסה - להיפתח להתחלות חדשות
בראש חודש ניסן הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, קיימנו במתחם התחנה הראשונה בירושלים, קהל עם ועיר, ברוב עם והדרת מלך ובעזרת ארגונים חברתיים יקרים ונוספים, את טקס הבסיסה המסורתי והאהוב לאחינו יוצאי תוניסיה ולוב, שמקדמא דנא נוסד כדי לקשור בין חג הפורים לפסח, וכן לציין את ראש חודש ניסן, שהוא ראש וראשון לחודשי השנה, ולזמן ולהביא לחיינו התחלות חדשות ונעימות. אנו מודים לה', ומאוד גאים על ההצלחה הרבה של האירוע, ועל ההדים שהוא עורר וחידש בעולם.