בחינה של מערכת החינוך בישראל חושפת מציאות של אי-שוויון. נתונים ומחקרים מצביעים על פערים גדולים במערכת החינוך: למעלה ממחצית בני הנוער בישראל אינם זכאים לתעודת בגרות, מספרם של הנושרים ממסגרות חינוכיות הולך וגדל בשנים האחרונות, וניכרת עלייה מתמשכת בהוצאה הפרטית לחינוך וחפיפה בין המצב הכלכלי של הורי התלמיד ובין הישגיו הלימודיים.

יחידה זו עוסקת בסוגיית אי-השוויון בחינוך, ובקשיי ההתמודדות עמה. השיעורים מצביעים על כך שהתמודדות זו אינה רק במישור הכלכלי, אלא יש לה זיקה ישירה ליחסים החברתיים ולתשתית הערכית של החברה בישראל. על רקע זה, ניתן לפרש את קריאתם של חז"ל "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה" (בבלי, נדרים, פ"א, ע"א). שינוי מציאות של אי-שוויון בחינוך יתבצע רק אם קיימת רמה גבוהה של מודעות ומחויבות חברתית, ועל כן הוא מחייב עירנות וזהירות.

לצד הקושי, יחידה זו מצביעה על כוחו של החינוך לשמש כלי לשינוי חברתי ועל כוחם של יחידים להניע שינוי זה. מסורת ישראל מעניקה מעמד מיוחד לחינוך. אחת המחלוקות הבודדות בתלמוד שהסתיימה בהכרעה ברורה היא המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי בסוגיה את מי יש ללמד. המחלוקת הוכרעה לזכות שיטת בית הלל: "לכל אדם ישנה. שהרבה פושעים היו בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים, חסידים וכשרים" (מסכת אבות דרבי נתן, נוסחא א, ג). נימוק זה מצביע על מרכיב מרכזי בחינוך, המייחד אותו ככלי לשינוי חברתי - מלאכת החינוך מיוסדת על האמונה ביכולתם של בני האדם, מלמדים כתלמידים, ללמוד ולהתפתח.

המהלך המוצע של השיעורים מציג היבטים שונים של תופעת אי-השוויון בחינוך. מטרת המהלך היא לחדד את רגישותם של הלומדים ולפרוט את המונח "מחויבות חברתית" לסוגיות אקטואליות בחינוך ולדיון בהן.