המועדים והחגים בלוח השנה היהודי הם בבחינת אותות וסימנים לשנה כולה. הדרך, בה חוגגים, והמשמעות המיוחסת לה מסמנים את החגים כזירה מרכזית של שימור המסורת והעברתה לדור הבנות והבנים. שרשרת החגים עוברת כציר מרכזי דרך מרחבים שונים, בהם נוכחת המסורת: הבית, המשפחה, בית הספר, בית הכנסת, הלימוד, האחריות החברתית ועוד. הסעודות המשפחתיות והתפילות הן אבני היסוד של החגים. לצדן מוסיפים גם המנהגים טעם וריח לחג, והם טובעים בנו את חותמו גם ממרחק של זמן או מקום. המנהגים אינם קישוט חיצוני או סממן פולקלוריסטי; הם ביטויים רגשיים וחווייתיים המעידים על רבדים ערכיים שונים המשוקעים בכל חג.
מנהג מתקיים מכוחה של מסורת העוברת במסגרת התורה שבעל פה. לכן את הערכים שהוא מייצג יש לחפש במשולב הן במסורות משפחתיות הן במקורות כתובים. מתוך גילוי הערכים ניתן לשלבם במרקם החיים - בהתפתחות האישית ובחזון המשפחתי. מסע חיפוש ויישום זה הוא לבה של החוברת שלפנינו. ההבדלים בין המרחבים שבהם מתקיימים המנהגים, בין זיקותיהם להלכה ובין הקהילות הנוהגות אותם כמובן אינם פוגעים בדרך הלימוד. אדרבא יש בהם כדי לחזקה.
החוברת כוללת שבעה שיעורים, לכל חג מוקדש שיעור אחד. משך הלימוד של כל שיעור הוא כשעתיים וחצי. תכנון הזמן הפנימי משתנה בהתאם לתכנים ולמבנה.