מעגלי לימוד והצגה על זהויות ותחפושות
רן חורי
יום אחד, כשהייתי ילדה, ביקשה אמי מאבי: דוד, אני מבקשת ממך לא לקרוא לי יותר פְרֵחָה מחוץ לבית.
אבי תמה: איך אקרא לך? פְרֵחָה זהו שמך.
אמי ענתה: פאני, פירחיה, אבל לא פרחה. בישראל, פרחה זה לא שם יפה.
לאבי יש חנות בשר בשוק. בימים ההם נהגה אמי לסייע לו בחנות.
יום אחד סיימה אמי לסייע לאבי ויצאה מהחנות לכיוון תחנת האוטובוס.
אמי צעדה ושמעה את אבי קורא מאחוריה: גברת, גברת שכחת את התיק. אמי זיהתה את קולו של אבי, אבל לא עצרה. לאחר כמה דקות הדביק אבי את צעדיה. למה לא עצרת? שאל בכעס, את שומעת שאני קורא לך?
אמי ענתה במבוכה: שמעתי שאתה קורא, אבל לא חשבתי שלי. ממתי אני גברת?
ענה לה אבא: את אמרת לי לא לקרא לך פְרֵחָה בשוק...
חלפו שנים.
אחי ואני צחקנו מהמקרה הזה עד לפני כעשור. אז נתקלתי בשיר של סמי שלום שטרית " פְרֵחָה שם יפה".
באותו רגע בכיתי.
אמי פְרֵחָה, שנולדה לפני 72 שנה בדימנאט, הביאה רק שמחה לשבעת ילדיה ולסובבים אותה. נהגה בחסד אמיתי כלפי כל מי שראתה. תמיד העניקה עצה טובה בכל תחום ובכל שלב בחיים, בדחיפה קדימה בהשכלה ובלימודים. הקפידה לקיים יום יום את המצוות החברתיות, בלי הרבה דיבורים, מתוך צניעות רבה ואמונה גדולה.
מי ייתן, ואימא תלווה אותנו עוד שנים רבות בבריאות איתנה.
רחלי אבוחצירה
כ-130 איש ואישה, בהם סטודנטים וסטודנטיות לחינוך, תלמידי ומורי בית הספר 'קדמה', פעילים חברתיים ותושבי שכונת הקטמונים התכנסו יחדיו לפני פורים ל'בין המסך למסכה' – אירוע ייחודי לכבוד פורים שהובילו תכניות 'כל ישראל חברים': מכון 'כרם' לחינוך הומניסטי יהודי ובית המדרש 'ממזרח שמש'.
האירוע נפתח במעגלי לימוד בהובלת סטודנטים ממכון 'כרם' ומנחי 'ממזרח שמש', סביב הנושא 'אנ'לא אוהב/ת שמשנים לי את השם', שעסק בשמות, בזהויות ובתחפושות. הדיונים הסוערים עוררו שאלות רבות – מהי החשיבות של הזהות האישית שלנו? מהו הרווח – והמחיר – של דבקות בזהות האישית? כיצד החברה רואה את הזהויות הייחודיות של חבריה?
יחד דנו המשתתפים בתהליך שעברה אסתר המלכה, שלא הסגירה את שמה וזהותה בתחילת הדרך; בבני ישראל במצרים, שעליהם נאמר כי נגאלו בזכות שמירת שמם; בשירו של אלמוג בהר המספר על סבתא פְרֵחָה (שמחה) שנפטרה אתמול בשכונת הקטמונים ועל נכדותיה שמכונות "פְרֵחוֹת" בבית הספר ושותקות.
