רק מי שמכניס את חברו לתוך ד' אמותיו, רשאי לקרוא קריאת שמע!
הרב שמעון ביטון
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם"
בראשית פרק מח', פסוקים ח-ט
רגע לפני פרֵדת יעקב אבינו מן העולם, מבניו ומבנו האהוב יוסף, מביא אליו יוסף את שני בניו שנולדו לו בארץ מצרים, אפרים ומנשה, על מנת שיזכו לקבל את ברכת סבם הדגול. אולם, כאן קורה דבר שיוסף כנראה לא היה מוכן אליו. יעקב אבינו שואל את יוסף בשעה שהוא מבחין בשני הבנים – "מי אלה"?
רש"י מסביר: "וירא ישראל את בני יוסף – בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה. ויאמר מי אלה – מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה". יעקב רואה ברוח קדשו שעתידים לצאת עוד דורות רבים מבני אפרים ומנשה, מלכים שעתידים לחטוא ולהחטיא, וכתוצאה מכך מסתלקת ממנו השכינה, ולא רק שאין הוא יכול לברכם, אלא שהוא אף סונט כביכול ביוסף באומרו לו – "מי אלה". הייתכן כי אלה הם יוצאי חלציך וממילא גם יוצאי חלצי!
מה עושים במצב נורא כזה, שבו אתה רואה כי מבנך יצא עובד עבודה זרה רחמנא ליצלן?
אומר לנו יוסף הצדיק, שחווה על בשרו לא מכבר את המשמעות של דחיית אח אחד מהמשפחה ע"י שאר האחים, שחווה שנאת אחים שהובילה למכירתו לעבדות וכמעט למותו, שחווה ניתוק נורא ממשפחתו שהוביל כמעט להתבוללות ולאיבוד זהותו כיהודי. אומר יוסף לאביו בתחינה – אבא, אלה בני, "בני הם", איני יכול להפקירם, בנים שהקב"ה החליט ברוב טובו לתת לי כשהוא, צופה הדורות מראש, בוודאי ידע את מה שאתה רואה ברוח קדשך, ובכל זאת החליט לתת לי אותם. ועל כן מבקש אני ממך אבא, אנא אל תדחה אותם, ברך אותם והשפע בברכתך על מה שיקרה להם בעתיד. ויעקב ששמע והבין את המיית לבו של בנו האהוב ענה לו – "קחם נא אלי ואברכם".
ממרחק פיזי או רוחני ניתן לומר "מי אלה" פירושו – הם לא דומים לי, הם לא חושבים כמוני, הם לא נראים כמותי. אולם בשעה שמכניס אדם את האחר אל ד' אמותיו, הרי שקירות הריחוק והקור נופלים, ואזי לא זו בלבד שהוא לא ידחה את האחר, אלא אף יזכה אותו בברכה נאמנה.
המשנה במסכת ברכות (דף ט עמוד ב) שואלת: "מאימתי קורין את שמע בשחרית", ובגמרא ישנן שלוש תשובות לשאלה זו: "משיכיר בין תכלת ללבן... תניא רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב... ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים"!
מה רוצה המשנה לומר לנו ומה רוצה רב הונא לומר לנו בקביעתו הנחרצת?
נראה לעניות דעתי כי המשנה והגמרא (שבה פוסקים הלכה כדעת אחרים בניגוד לכללי הפסיקה הרגילים שלפיהם היינו צריכים לפסוק כתנא קמא או כדעת ר' עקיבא בגמרא), רוצים לרמוז לנו ע"י קביעתו של רב הונא, כי רק מי שמכניס את חבירו לתוך ד' אמותיו רשאי לשאת את שם ה' ולקרוא קריאת שמע. רק מי שמוכן להכיר את חברו באמת, דבר שיכול להיעשות רק ע"י הכנסתו לתוך ד' אמותיו, ראוי לקרוא קריאת שמע. שכן, "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה.
כדברי הרב אשלג זצ"ל במאמרו "מתן תורה" – אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא ואהבת לרעך כמוך ויתר תרי"ב מצוות הן פירוש והכשר. ואפילו המצוות שבין אדם למקום גם הן בכלל הכשר המצווה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצאת מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו זכרונם לברכה – "לא ניתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו יתברך".
הרב שמעון ביטון הוא מנהל תחום בתי הספר במתווה מלוה, מנהל תוכניות ההכשרה לרבני בתי ספר במורשה כל ישראל חברים.
