סליחות - לימוד על סובלנות ואהבת ישראל

47 / 72

בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי, זְדון לִבִּי וַאֲשָׁמָיו.
אָקוּמָה וְאָבואָה, אֶל בֵּית אֱ-להַי וַהֲדומָיו.
וָאמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן, בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו.
נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה‘ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו.
לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי, מְנוּסָתִי בְּצָרָתִי.
בְּךָ שִׂבְרִי וְתִקְוָתִי, אֱיָלוּתִי בְּגָלוּתִי.
לְךָ כָּל מִשְׁאֲלות לִבִּי, וְנֶגְדְּךָ כָּל תַּאֲוָתִי.
פְּדֵה עֶבֶד לְךָ צועֵק, מִיַּד רודָיו וְקָמָיו:
נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה‘ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו.
עֲנֵנִי ה‘ עֲנֵנִי, בְּקָרְאִי מִן הַמֵּצַר.
וְיִוָּדַע בָּעַמִּים, כִּי יָדְךָ לא תִקְצַר.
וְאַל תִּבְזֶה עֱנוּת עָנִי, צועֵק מִתִּגְרַת צַר.
אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מודֶה, וּמִתְוַדֶּה עַל עֲלוּמָיו.
נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה‘ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו.
י ִ ב ָּ כ ׁ ְ ש ִ ל מ ַ י ע ִ ר ְ כ ָ ז ְּ ב
מַה יִּתְאונֵן וְיאמַר, מַה יְּדַבֵּר וְיִצְטַדָּק.
יְצִיר חמֶר אֲשֶׁר תָּשׁוּב, גְּוִיָּתו כְּאָבָק דַּק.
מַה יִּתֵּן לְךָ הָאָדָם, כִּי יִרְשַׁע וְכִי יִצְדַּק.
הֲלא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו, כְּתוּבִים בְּסֵפֶר יָמָיו.
נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה‘ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו.
חֲצות )נ“א בְּעוד( לַיְלָה לְךָ קָמוּ, עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם.
זְכוּת אָבות לָהֶם תִּזְכּר, וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם.
קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם, קְדושׁ יַעֲקב גּאֲלָם.
וְהִנָּשֵׂא הָאֵ-ל, עושֶׂה הַשָּׁלום בִּמְרומָיו.
נִפְּלָה נָּא בְּיַד ה‘ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו.
ם, מאות 21-11 ָ ע ְ ל ַּ רבי יהודה אבן ב
45 •עמוד