חכם יהודה בן מויאל
לומד ’דין בנים‘ לישראל, מאחוות הצדיקים על פושעי ישראל.
מדרך העולם, שכשהאב כועס על בן אחד מבניו, ורואה האב ששאר בניו - יש להם
צער על אחיהם, וכן אמו או שאר קרוביו - יש להם צער על הבן, אזי האב עושה
למענם.
ולכן זהו סימן שישראל יש להם דין בנים - אפילו להפושעים שבהם, שהרי אנו רואים
ששאר הצדיקים, בין אותם שהם בחיים בין שכבר מתו - יש להם צער על פושעי
ישראל, ומבקשים עליהם רחמים. אם כן זהו סימן שהם בנים - אחיהם.
שבט יהודה, עמ‘ רלב, ירושלים, תשנ“ד )4991(
נולד בשנת תקפ“ח )8281( בעיר תארודנת שבמרוקו. בילדותו עבר עם משפחתו לעיר מוגאדור, שם
למד תורה מפי אביו חכם מכלוף ודודו חכם יעקב בן שבת.
בבחרותו נתמנה כדיין בקהילת סאפי, ובשנת תרל“ז )6781( נתמנה לדיין ולמורה צדק בעיר מוגאדור.
בעיר מוגאדור שימש בקודש כשלושים שנה, עלה בקודש ונתמנה כאב בית הדין.
בחודש אייר בשנת תר“ע )0191( חלם חלום, שבו קרב יומו, אך נשמרה לו הזכות לעלות לארץ הקודש, טרם
הסתלקותו מהעולם הזה. חכם יהודה בן מויאל החל בהכנות לעלייה לארץ הקודש, וטרם צאתו מינה את בנו -
חכם מסעוד, תחתיו כאב בית הדין. בהגיעו לעיר טאנגי‘ר קיבל מכתב מבנו חכם מסעוד, המספר כי אחד מעשירי
הקהילה קם והדיח אותו מכהונתו, מכיוון שהוא צעיר מדי. הוא שב על עקבותיו ליישב את ההדורים, ומיד יצא שוב
למסעו לארץ הקודש.
בחודש אלול בשנת תר“ע )0191( זכה חכם יהודה בן מויאל להגיע לארץ הקודש, בה שהה כארבעה חודשים. הוא
נפטר ביום כ“ט טבת בשנת תרע“א )1191( בארץ ישראל. כ-001 שנה לאחר פטירתו, זכו צאצאיו לקבץ את כתבי
ידו, והוציאו אותם בספר ’שבט יהודה‘ - שו“ת ודרושים.
41
•
עמוד