תכנית בני המצווה מבקשת ליצור שיח בין המתבגרים הצעירים והוריהם, מתוך הנחה ששיתוף ההורים בתכנית מקדם שיח משמעותי. ערב הלימוד המשותף הינו אחת התחנות המרכזיות ליצירת שיח זה. ההורים והתלמידים יבחנו ביחד סוגיה המעסיקה משפחות רבות: כיצד לבנות את התקשורת בין הורים לילדיהם? הלימוד מביא חיבור למסורת היהודית בכלל ולמסורות המשפחתיות בפרט, ומציע פתח לליבון הנושא מתוך לימוד ושיחה. מתוך חוברת "מעגלי דרך"

שיעור זה פותח את מעגל הזהות האישית. בשיעור זה נלמד מקורות (כולל קריקטורה) העוסקים בשני היבטי הזהות: מחד השוויון והדמיון לזולת, ומנגד הייחודיות האישית. אנו מבקשים להראות שבכל אדם ישנם שני ההיבטים. כמו כן, אנו מראים שהזהות מתעצבת הן על ידי גורמים נתונים (תורשה, הורים, סביבת הגדילה וכיו"ב) והן על ידי גורמים שהאדם יכול לבחור בהם (חברים, מקצוע, תחביבים, וכו'). במהלך התכנית נמשיך ונחדד את שני מרכיבי הזהות.

מדוע פיוט?
הפיוט מהווה נכס יהודי, ערכי ותרבותי, הקושר בין מסורות עבר מוזיקליות לתרבות ישראלית עכשווית. מאז הקמתה של מדינת ישראל ועלייתן של הקהילות השונות ארצה, הלך ונשכח חלק גדול ממורשת הפיוט, ויחד אִתו נשכח החיבור לשורשינו, לחכמה ולידע שנשמרו במשך דורות.

מדוע 'קהילה של ערבות'?
מגמות מתגברות של ניכור וקיטוב לצד התרופפות ערכי סולידריות וקהילתיות בחברה הישראלית משתקפים במרחב החינוכי ובנטייה המתגברת בבתי הספר לקידום הישגים אישיים תוך דחיקת השיח הערכי- חברתי. בהיעדר שפה ערכית משותפת וקהילה תומכת, נמנעות מהתלמיד תחושות שייכות לקהילה ושותפות עם חבריה.

ברכת "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", אותה מברך האב בטקס בר המצווה בבית הכנסת, מייצגת במסורת היהודית את העברת האחריות מההורים לנערה ולנער הבוגרים. תכנית 'מעגלי דרך' המיועדת לשנת בר\בת מצוה בבית הספר, שמה במוקד את בירור מעגלי הזהות ומזמינה את התלמידים לברר את האחריות הנובעת מהם.

בשיעור זה נכיר פיוט לסוכות, המושר בקהילות רבות: "סוכה ולולה לעם סגולה" שכתב רבי יעקב אדהאן. הפיוט מספר על ארבעת המינים ומשוה אותם ל'אושפיזין', אבות האומה, אותם נהוג להזמין להתארח בסוכה. לרשותכם דף לימוד ובו משימות המתייחסות הן לתוכן הפיוט והן לביצוע המוזיקלי.