יחידה זו היא הרביעית והאחרונה בסדרת שיעורים הבאים להנחיל לתלמידים את הלמידה הבית-מדרשית. ביחידה זו מובילי החברותא יובילו למידה קצרה בחברותא. בהתנסות זו הם אמורים להביא לידי ביטוי את התובנות שהם רכשו עד כה, ולקבל משוב מחבריהם.

בהשתתפות 138 נערות נערך חידון "סודקות את תקרת הזכוכית" הראשון. החידון סיכם סדרת אירועים שארכו עשרה ימים לציון 150 שנות פעילות של ערבות הדדית, מחויבות חברתית ומצוינות חינוכית של 'אליאנס -כל ישראל חברים'.

בשיעור זה נכיר פיוט לפורים ממסורת יהודי ארם צובא (חאלב): "אור גילה" שכתב ר' רפאל ענתבי. הפיוט מספר את סיפור ההצלה עפ"י מגילת אסתר והמדרש. 

בשיעור זה נלמד על מצוות חג פורים ועל מהות החג שהיא שמחה בנתינה. ה'פור' שנגזר על היהודים בימי אחשוורוש היה בגלל היותם "עם מפוזר ומפורד", עיקר מצוות החג, מנסות לגרום לתיקון באמצעות אחריות חברתית מאיש לרעהו באמצעות נתינה: משלוח מנות, מתנות לאביונים.

חז"ל עמדו פעמים רבות על מחויבותו של האדם להיות מעורה בחברה הסובבת אותו. תביעה זו באה לידי ביטוי באופנים רבים, בין היתר, גם בביקורת המוטחת ברבן שמעון בן גמליאל כאשר הוא עומד על עיסוקו של הפחמי רק מתוך מראה קורות ביתו המפוחמות ולא קודם לכן: "אוי לו לאותו הדור שאתה נשיאו". היא באה לידי ביטוי באמרתו של הלל "אל תפרוש מן הציבור" ובפרשנות שניתנה לאִמרה זו בהמשך. כך, למשל, במדרש "לקח טוב": "שלא יהי' אדם רואה ציבור בצער ויאמר אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלייך נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חבירו" (שמות ב', י"א). אחד מרבניה החשובים ביותר של טוניסיה בעת החדשה, הרב משה כלפון הכהן, כותב: "גם בהיות האדם בהשקט ובטחה שלום ונחת באוהלו... אל יהיה חושב בלבבו לאמור הנה שלום באוהלי ומאי אכפת לי בזולתי מן אחי או מן העולם כולו" (דרכי משה, פרשת שמות).

הנתינה הינה ערך חשוב ביהדות שנוכח כמעט בכל אחד ממועדי ישראל, אך נדמה שיישנם חגים שבהם הוא בולט במיוחד. אחד מהם הוא חג פורים. בחג זה שתיים מתוך ארבע המצוות העקריות של החג הינו נתינה: מתנות לאביונים ומשלוח מנות.