The Maarag - Morasha Year's End Ceremony

Morality, education, social welfare, environment, spirit –concepts that are all expressed through the extensive realm of shmittah, the biblical agricultural sabbatical year, observed to this day. We chose shmittah as the focal topic for our annual event in view of the powerful connections between shmittah values and numerous domains in our lives. By doing so, we made a vital statement: The essence of the year's conclusion is its connection with the beginning of the upcoming year, a reference to our approach that considers educational work to be an extended process of values clarification.

On Thursday, May 29, 2014 (29 Iyar), we convened at the Givat Washington Educational campus for the Maarag and Morasha organizations year's end conference. School principals, teaching staff, and many enthusiastic students and parents joined in the festive ambiance. The enormous scope of educational activity taking place in the programs' schools was evident from the start of the reception.

Yehuda Maimaran, CEO of Kol Israel Haverim and Shuki Yaniv-Elhadad, Director of the Department for Excellence in Jewish Education to Zionism and Social Involvement, each greeted the participants. Following their opening remarks, we were given a short introduction to the shmittah concept, and a video clip was screened, showing heads of various organizations and firms presenting their perceptions of shmittah values. The clip enticed us to further exploration and we immediately moved on to a series of captivating lectures on some of the fundamental aspects of the shmittah year.

Dr. Gilly Sivan was first to speak and discussed the ethical facets embodied in shmittah. Together, we studied texts from several biblical sources and from great thinkers such as Erich Fromm, Herzl and Professors Avi Saguy and Yedidyah Stern, concluding with a joint reading of chapters from the Book of Jeremiah. Dr. Sivan was followed by Rabbi Michael Melchior, who discussed educational aspects derived from shmittah and how they might contribute to our creating a better society and to promoting different values and principles within our social reality. Sammy Peretz, editor of The Marker, the financial newspaper, was last to speak. He raised the idea of a sabbatical for the general public as a means to create a more dynamic and attractive market, brought up some fascinating economic issues that touch upon our daily lives and explored ways through which the shmittah year can be a choice opportunity to promote them.

But what connection is there between shmittah and schools?? How can schools use the infinite materials of shmittah for the advancement of their educational communities? The Maarag and Morasha school facilitators created a joint response and developed a network tool they named "What Does Shmittah Have to do with Schools." The product, based on the Ma'arag track-mapping concept, is a mobile depot that contains hundreds of materials on shmittah and the shmittah spirit, and focuses on three domains: Man and Himself, Man and Society, and Man and the Land.

Following the lectures, the staff members of all the schools joined to study the network product in small group workshops. Maarag school staff members met to for a hands-on review of the projects presented by the schools while the staff of the Morasha schools met for a discussion with the students who were awarded the Morasha-KIAH Prize for Social Responsibility and with their parents.

All good things reach their end, but the event was not complete until the Maarag Prize for Excellence in Jewish Civil and Zionist Education and the Morasha-KIAH Prize were awarded. First up to the podium to receive the Prize for Excellence in Jewish Civil and Zionist Education were Toby Rosenberg, Principal of the Shazar Junior High School in Kfar Saba and Livna Neudorfer, Principal of the Yigal Alon School in Hod Hasharon. We then took leave of two schools completing the Maarag program: Etty Yedidya, principal of the Geulim School in Jerusalem, and Nanny Reisberg, principal of the Alon Junior High School in Kfar Saba, who also spoke and congratulated those present in the name of the school principals. The Morasha-KIAH award was presented to 34 amazing students from the Morasha schools, who stepped up to the podium, one by one for the traditional annual photograph.

We left primed and ready for the coming year of shmittah and convinced that we will use the opportunities it presents for educational work on values towards building a better society – a society that cultivates Jewish, social, Zionist and civil identity.
See you next year!

Bilha Ben Eliyahu Hosts Author Haim Beer at the Kerem Institute

The hall is filled to capacity with culture enthusiasts and books buffs – students, lecturers and guests. The evening opens with Yehuda Amichai's poem "Why Jerusalem", set to music and beautifully performed by Noa Ben Saadia, a Kerem student. A moving opening to a fascinating evening. Later on in the evening, Noa will perform another of her compositions, also set to an Amichai poem.

Beer opens with a description of his meeting with the parents and family of Inbar Galili Schechter, Director of Kerem, which he sums up by saying that he feels at home in Kerem as he does, in general, in Jerusalem. Bilha mentions how reading the book evokes a sense of Jerusalem – and the conversation begins, much of it revolving about the writing process and Beer's particular manner of crafting his stories. Beer explains what he enjoys in the writing process: "I try to use muscles I've not used before, I don't think of the reader during my writing but about myself only." Referring to the process of writing his most recent book, "Their New Dreams", Beer says "I know Jerusalem, and it's easy for me to write about it. I was wondering whether I could also decipher Haifa's genome and its secrets. I set myself challenges and see if I can solve them. I personally have a very hard time with Haifa, it's where my father passed away." Bilha points out that the theme of paternal absence made its way into the book - through the young protagonist, who is also fatherless. Beer responds by saying that the writing process is like making a cholent; when you close the pot with its lid and put it into the oven, you have no way of knowing what goes on inside, and that though the theme may be present in the book, it is not all necessarily intentional.

Bilha continues to ponder the writing process and raises a theoretical question – Should one write in a room with a window or in a windowless room? Revealing her assumption, she adds that Beer probably prefers writing in a windowless room, not in Israel and possibly not even on the planet. Isolated, and attending entirely to his innermost thoughts. Beer recounts that when he walks in the street and hears somebody whistling, he can't whistle alongside him; he never could sing in a choir and it's hard for him to sing when someone next to him is singing. He writes from afar. "Writing isn't the important part, the important part is letting the story characters grow, talking to them, letting them talk to one another and listening to them." Beer closes the window and draws the curtains, lies down on the bed, and listens to the characters who speak "like all people. Most of the time they talk nonsense, but from time to time one of them says something intelligent, and I write it down. It often happens on Shabbat, which is a tragedy, because I don't write on Shabbat. I can't be in the world and write. I need to be far away. I write only once I'm deeply acquainted with the characters, when I know what they say and what they do. I write very quickly, two to three pages a day, and I don't edit. I send it all off to a cloud, I have a special e-mail address to which I send the book each night, and I print it out and begin editing only once it's done. Writing is an intimate thing, and the only story I can really tell is my own."

The conversation on the writing method and on the lengthy process that every story undergoes rolls on; Beer shares the fact that his family members all take part in polishing the rough story into a finished book. His wife, the first to read each manuscript, offers advice concerning the characters and the plot, pointing out what she thinks might be exaggerated, what might be lacking and what seems credible or not. His sons are also partners, and each one contributes in his domain; they also read and comment. One of them gives advice in the sciences, the other in the field of transportation, so that the book is processed by the entire family.

Towards the end, Bilha asks Beer about the art of teaching and its place in his general activities. "Look", says Beer. "That's the entire business. The teacher shows something and says, look. He points it out, and the moment he does, students suddenly see things differently. Things get a different meaning. Each one of us takes up a different point and sheds light on it." So this is the art of teaching, according to Beer: pointing out new things to students, providing them with new meanings. Would that we could all be teachers who know how to illustrate our points and who have the privilege of providing things with new meaning for our students...

During the entire evening, Beer seasoned his conversation with stories about Jerusalem, Tel Aviv, other authors and great statesmen. And we shared the pleasure and privilege of hearing a fascinating conversation on writing and literature, on reading and on how it all fits into our lives.

Audited and written by: Carmel Nigan-Avrahami

The BA'MACHSHAVA Beit Midrash Photography Competition

A few pre-army volunteers in their National Service year step back from the locked dormitory gates. Standing behind the locked doorway are some young pupils, observing them. Photographs that evoke deep feelings, interest and questions. Another small group of volunteers, standing at the start of a circular race track. Each at a different starting point. What awaits them at the circular track's end?

This sample is part of the assortment of photographs that was recently sent to us by a group of young men and women, pre-army volunteers participating in BA'MACHSHAVA ["In Thought"], a social action Beit Midrash for community service, designed especially for National Service groups. These volunteers undergo a unique experience: They leave home and spend a year away from their familiar surroundings to make their impact through social change. Theirs is undoubtedly a transformative experience, one that raises questions and challenges. During the course of the year, our Beit Midrash accompanies their social activism and raises relevant issues for clarification and discussion.

Tamar Zaken, head of the Beit Midrash, recently took on a new initiative. The connection between people their localities is a central issue in Beit Midrash study. Moving from place to place – gaining a sense of belonging, encountering social gaps, levels of involvement – is part of life for a National Service volunteering group. Tamar created a photography competition that she named "Illustrating Thought – Making Room for Place". Participating volunteers took photographs expressing their feelings and experiences, and linked them with textual sources they studied in the Beit Midrash.

"I'm proud of the communes. You can tell that they have internalized the program's content. They understand what a midrash is, and they can connect what they've studied to social issues," says Tamar."We want to make the exhibit into an ongoing tradition."
The submitted photographs express the impact that study and reflection had on the volunteers. Dilemmas concerning social gaps and questions about making a difference came up repeatedly, showing the impact of the Beit Midrash and the importance of complementing social action with an educational-theoretical process.

The photographs were posted for public critique on Facebook, and several of them were submitted to the judges' panel. Three top photographs were chosen. A group portrait of volunteers who had worked at the same site over several years, an inter-generational photograph, sent to us by the Hadassim commune, was awarded third place. Second place was awarded to a photograph showing a group of sprinters on a racetrack, each at a different starting point, submitted by the Acharai Netanya commune. The Neve Haddassah commune was awarded first place for the photograph described above, which deeply moved the judges for its sincerity and courage and showed an internalization of the social values taught in the program.

We wish the winners success and hope that we, too, will soon have the privilege of making room for place.

Interview with Esther Peron, deputy mayor and in charge of education in Bat-Yam

Following the success of "Cracking the Glass Ceiling" (Sodkot), this year "Kol Israel Haverim-Alliance" (KIAH) was asked to implement the program in a municipal model. This is under the belief that municipal involvement will strengthen the program and reach a wider audience, thus expanding its influence both among young women and the city education.
Working in cooperation with the municipality, the program was run this year in all the high schools in Bat-Yam. To mark the first "complete" year in the city, we asked deputy mayor Ms. Esther Peron five questions. Ms. Peron, herself a graduate of the KIAH school network, has been working with the program since it took its first steps in Bat-Yam:

1. Bat-Yam has a reputation of a city that invests a lot in education. Why "Sodkot"?

I think the program answers a true need and promotes young women – this is something we are very involved with in Bat-Yam.

2. What is the meaning of working in a municipal model, rather than just one or two schools?

The indication of educational success is always at municipal level, and therefore, the work should also be municipal. We try to make sure that all the topics we deal with and the projects we bring into our schools will be a municipal level.

3. So the "Sodkot" girls have conquered Bat-Yam. What next? Where else can we go with them?

First we must achieve our primary objective – that the first girls participating matriculate with a scientific major. Afterwards, I believe that the city will be very glad to continue working with the young women on the scientific path.

4. At the beginning of the year you personally and the city hosted the first "Sodkot Quiz" event, where young women from across the country competed in science and maths competitions. What impressed you the most about the girls?

The atmosphere in the hall was like at the "A Star is Born" television hit show. It proved to me that it is possible to arouse interest and excitement even in "serious subjects" such as Science and Maths.

5. Any advice for the "Sodkot" girls?

Persevere, believe, invest and the success is guaranteed.

"Cracking the Glass Ceiling" is a unique program designed to promote young women from impoverished areas to Science, Technology, Engineering and Mathematics (STEM), fields that are traditionally considered more appropriate for men. The program provides the participants with the tools to reach a quality matriculation that will open doors to a variety of options in the future. This is achieved through empowerment, role-modeling and scholastic assistance as well as strengthening he teaching staff. 

For more information, please visit our Facebook page

Closing ceremony of the 2013-2014 Yes I Can program

In the context of the work of Kol Israel Haverim in Yeruham, Sunday, June 15th the closing ceremony of the 2013-2014 Yes I Can program was held in the Yeruham community center.
After admiring pupils' artistic achievements around a delicious lunch buffet, the students presented one of their projects: "Yeruham on the Map." They located and named each town square on a geolocation website. Thanks to this initiative everyone can now accurately navigate around Yeruham.

Other presentations dealt with topics such as the history of Islam. A particularly striking arts & craft project vividly revealed the daily lives of students, in particular their feelings towards their learning disabilities and the numerous challenges they face.

Michael Bitton, the mayor of Yeruham, congratulated the children for their involvement in the life of their city. He alluded to the name of the program, Yes I Can, which refers to the 2008 campaign slogan of President Barack Obama. "If he made it," he reminded, "so can all of you."

Mayor Bitton called education a top priority to his city. In particular, he celebrated the success and the importance of the collaboration between Yeruham and Kol Israel Haverim - Alliance.

In closing, Yehuda Maimram - director of Kol Israel Haverim - made the parallel between the Yes I Can program and Jewish tradition. Like the explorers whose adventures we read in parashat Chela'h Lekha. In this Parasha, we learned that the explorers saw the earth of Israel and the fruits of the land in a bad manner, while they could have seen it all in a different way.

Like them, we have the choice to look at the world and the tools available to us in the way we choose. We can consider participating students' concentration and hyperactivity disabilities as insurmountable obstacles, and resign ourselves to their academic failure. Or, we can see the extraordinary potential of these children, just waiting to be developed, and do everything we can to provide them with the appropriate tools to promote their development and success.

It's important to us to be thankful to all our partners, among them: the Education Ministry, The National Security Ministry, the ORT network, Gazit-Globe company, the Yeruham municipality, and of course Kol Israel Haverim.
Without them, our daily work in Yes I Can program won't be possible, thus our partnership is essential.

Congratulations to the students, their teachers, program director Niva Kapeliuk, and Yael Vishnevich for putting this memorable afternoon.

To receive updates you can join the Facebook Page

תלמידי 'ללמוד מחדש' בפרויקט מיוחד

בעידן האינטרנטי של היום, שבו המידע מצוי במרחק הקלדה זריזה על מקלדת ו"מי שלא שם, לא קיים". תלמיד שמרגיש "לא שייך" ולא רלוונטי לתהליך שסביבו – "אינו קיים". אחד התפקידים בעשייה החינוכית הוא לחפש כל הזמן את אותם הילדים ו"לשים אותם על המפה". רק כאשר הלמידה רלוונטית עבור הילד היא הופכת להיות משמעותית ומחברת אותו לעצמו, לסביבתו החברתית ולמקומו בה.

בבית הספר 'אורט ספיר ירוחם' משלבים את הגישה הזו עם עבודה מעשית במסגרת התכנית 'ללמוד מחדש' של עמותת 'כל ישראל חברים-אליאנס'. באתר ZeeMaps יש מידע עדכני על מספר נקודות ציון בירוחם. את המידע העלו ילדים הלוקחים חלק בתכנית, המאפשרת לתלמידים בעלי לקויות למידהו קשיי קשב וריכוז לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, מחזקת את ביטחונם וחושפת את היכולות שלהם הבאות לביטוי בתחומי הפעילות הבית-ספרית.
בשנה האחרונה, יחד עם בית-הספר, הרחיבה 'כל ישראל חברים' את הפעילות של התכנית לכלל תלמידי שכבה ז' כדי לאפשר להם מעבר מיטבי לחינוך העל-יסודי בבית-ספר חדש ולרכך את הנחיתה שלהם בו.

במהלך השנה עבדו תלמידי שכבת ז' בבית-הספר והם השתתפו בתכנית הייחודית על פי גישת 'הערכה חלופית'. בגישה זו מופנית תשומת הלב לכישורים השונים של התלמידים ולשוֹנוּת ביניהם, המתבטאת בין השאר, בסגנונות הלמידה וברמותיה. במסגרת זו ביטאו את החומר הנלמד בהיסטוריה (אסלאם) באמצעות תוצרים ייחודיים. בנוסף, תלמידי השכבה המצטיינים ערכו עבודות חקר על סביבת מגוריהם בהנחיית צוות 'ללמוד מחדש': הם חקרו את ככרות העיר מהיבטים היסטוריים-חברתיים ומאספקים אישיים, וכאמור, העלו את תוצרי עבודתם על מפה אינטרנטית.

באמצע חודש יוני קיים בית-הספר אירוע שיא של התכנית בנוכחות ראשי 'כל ישראל חברים', בכירי הרשות ונציגי חברת 'גזית גלוב' והביטוח הלאומי, המשתתפים במימונה. האורחים נחשפו לתוצרים של הלמידה המשמעותית שחוו התלמידים. מי שיבוא לבקר במרכז המדעים בבית-הספר יתרגש לראות את הצגת המוצרים שהפיקו התלמידים במהלך השנה, ולמי מכם שירוחם קצת רחוקה עבורו – תוכלו להיכנס לאתר ובהקלדה זריזה לראות את גאוותם של קבוצת ילדים מהדרום: בכתובת.

ראיון עם אסתר פרון סגנית ראש העיר בת-ים ומחזיקת תיק החינוך בעיר.

בעקבות הצלחת תכנית 'סודקות את תקרת הזכוכית' עמותת 'כל ישראל חברים - אליאנס' התבקשה להפעיל השנה את התכנית לראשונה ברמה העירונית. זאת מתוך אמונה כי מעורבות עירונית תחזק את התכנית ותגיע לקהל גדול יותר, ובכך השפעתה תצמח הן בקרב הנערות וובמערכת החינוך העירונית בו זמנית.

בשיתוף פעולה עם העירייה החלה התכנית לפעול השנה בכל התיכונים השש-שנתיים בעיר בת-ים. לסיכום שנת פהעילות הראשונה המלאה בעיר, שאלנו את הגב' אסתר פרון, סגנית ראש העיר ומלווה של התכנית מראשיתה בבת-ים על כל מרכיביה, חמש שאלות:

1. בת-ים ידועה כעיר המשקיעה בחינוך. למה סודקות?

מפני שאני חושבת שהפרויקט עונה על צורך אמיתי ומביא לקידום הנערות, דבר שאנחנו עוסקים בו הרבה מאד בעיר.

2. מה המשמעות של עבודה ברמה עירונית, לעומת עבודה בבית-ספר אחד או שניים?

בחינתה של הצלחת החינוך היא תמיד ברמה עירונית, ולכן גם הפעולות צריכות להיות ברמה עירונית. אנחנו משתדלים שכל הנושאים שאנחנו עוסקים בהם והפרויקטים שאנחנו מכניסים לבתי-הספר יהיו ברמה העירונית.

3. אז הסודקות כבשו את בת-ים. מה הלאה? לאן עוד אפשר לקחת את הפעילות?

ראשית להשיג את המטרה שנראה את הבנות הראשונות של התכנית באמת ניגשות לבגרות במדעים ברמה של חמש יחידות. לאחר מכן אני חושבת שהעיר תשמח מאד ללוות את הבנות גם בלימודים גבוהים בנושאים מדעיים.

4. בתחילת השנה הנחית את "חידון סודקות" הראשון, אשר התחרו בו נערות מכל הארץ. מה הרשים אותך במיוחד בקרב הנערות?

האווירה באולם הייתה כמעט כמו בכוכב נולד. זה מאד הרשים אותי, הוכיח לי שאפשר לעורר עניין והתלהבות גם בנושאים רציניים.

5. עצה לנערות ה"סודקות"?

להתמיד, להאמין, להשקיע - וההצלחה מובטחת.

תכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" נועדה לפרוץ דרך לנערות בעלות פוטנציאל להצליח בתחומי המדעים והמתמטיקה, לחזק את ביטחונן ביכולותיהן, להפגיש אותן עם נשים מצליחות שיכולות להיות עבורן מודלים לחיקוי, לכוון אותן לבחירה שתוביל לתעודת בגרות איכותית ופותחת דלתות אקדמיות ולסייע להן להתמיד בה.

למידע נוסף, בקרו בעמוד הפייסבוק שלנו:

בלהה בן אליהו מארחת את הסופר חיים באר במכון כרם

האולם מלא עד אפס מקום בשוחרי תרבות וספר – סטודנטים, מרצים ואורחים. הערב נפתח בשיר 'למה ירושלים' של יהודה עמיחי, שהלחינה נעה בן סעדיה, סטודנטית ב'כרם', וביצעה אותו בצורה נפלאה. פתיחה מרגשת לערב מרתק. בהמשך הערב תבצע נעה שיר נוסף של עמיחי, שגם אותו הלחינה.

הסופר חיים באר פותח בתיאור ההיכרות שלו עם הוריה ומשפחתה של ענבר גלילי שכטר, מנהלת מכון 'כרם', ומסכם שכאן, ב'כרם', ובירושלים בכלל, הוא מרגיש בבית. בלהה מתארת את התחושה הירושלמית שעולה מן הקריאה בספר, ומתוך התיאורים האלו השיחה מתגלגלת. הרבה מהשיחה נסוב על תהליך הכתיבה ועל דרכו המיוחדת של באר ליצור ולכתוב סיפור. באר מעיד שמה שמענג אותו בתהליך הכתיבה היא היכולת להפעיל יכולות שלא הפעיל לפני כן: "בתהליך הכתיבה אני מנסה להפעיל את השרירים שעוד לא הפעלתי. אני לא חושב על הקורא בתהליך הכתיה, אלא רק על עצמי". על תהליך הכתיבה של ספרו האחרון, 'חלומותיהם החדשים', באר אומר, "את ירושלים אני מכיר וקל לי לכתוב עליה. תהיתי אם אצליח לפצח גם את הגנום של חיפה, את הסודות שלה. אני מציב לעצמי אתגר ובודק אם אצליח לפענח אותו. באופן אישי מאוד קשה לי עם חיפה כי אבי נפטר בה". בלהה מציינת שהחֶסֶר באב חדר לספר באמצעות הגיבור הצעיר, שגם לו אין אב. בתשובתו לבלהה מדמה באר את תהליך הכתיבה לבישול חמין: כאשר סוגרים את הסיר ומכניסים לתנור אי אפשר לדעת מה מתרחש בתוכו, ואולי היסוד הזה קיים בספר, אך לא הכול מכוון.

בלהה ממשיכה לתהות על תהליך הכתיבה ומעלה שאלה תיאורטית: האם צריך לכתוב בחדר עם חלון או בלי חלון? לפי השערתה, באר מעדיף לכתוב בחדר בלי חלון, לא בארץ, ואולי אפילו לא בכדור הארץ, כדי להיות מנותק וקשוב לגמרי לצפוני הלב. באר מספר שכאשר הוא הולך ברחוב ומישהו שורק, הוא לא יכול לשרוק לידו. הוא גם מעולם לא הצליח לשיר במקהלה, קשה לו לשיר כששרים לידו, ולכן הוא כותב מרחוק. "הכתיבה היא לא החלק החשוב, החלק החשוב הוא לתת לדמויות לגדול, לדבר אִתן, לתת להן לשוחח אחת עם השנייה ולהקשיב להן". באר סוגר את החלון והווילון, שוכב על המיטה ומקשיב לדמויות שמדברות,"כמו כל בני האדם, רוב הזמן הן מדברות שטויות, אך מפעם לפעם יש מי שאומר דבר חכמה, ואת זה אני רושם. זה קורה הרבה בשבת, וזו טרגדיה, כי בשבת אני לא כותב. אני לא יכול להיות בעולם ולכתוב, אני צריך להיות רחוק. רק אחרי שיש לי היכרות עמוקה עם הדמויות, שאני יודע מה הן אומרות ומה הן עושות, אני כותב. אני כותב מאוד מהר, כותב שניים-שלושה עמודים ביום ולא עורך את זה. אני שולח את הכול לענן, יש לי מייל מיוחד שאליו אני שולח את הספר כל ערב, ורק בסוף אני מדפיס ומתחיל לערוך את מה שכתבתי. הכתיבה היא אינטימית, רק לעצמי לספר ידעתי."

השיחה על אופן הכתיבה והתהליך הארוך שעובר כל סיפור ממשיכה להתגלגל. באר מספר שכל בני המשפחה שותפים לעשייה של עיבוד הסיפור הגולמי לכדי ספר מוגמר. רעייתו, הראשונה לקרוא כל ספר, נותנת עצות לגבי הדמויות והעלילה, מה מוגזם בעיניה, מה חסר, מה אמין ומה לא. הבנים גם הם שותפים, וכל אחד תורם מתחומו, גם הם קוראים ומעירים. אחד נותן עצות בתחום המדעים, אחד בתחום התחבורה, וכך הספר עובר עיבוד משפחתי. 

לסיכום, בלהה שואלת את באר על אמנות ההוראה שלו ועל המקום שתופסת ההוראה הזו בתוך כלל המעשים שלו. באר אומר "תראו. זה כל העסק. המורה מראה ואומר תראו, הוא מצביע, ברגע שהוא מצביע התלמידים פתאום רואים את זה אחרת, הדברים מקבלים משמעות אחרת, כל אחד מאתנו לוקח איזו שהיא זווית ושופך על היצירה אור." זו אמנות ההוראה על פי באר: להצביע, להראות לתלמידים דברים חדשים ולהעניק להם משמעות חדשה. מי ייתן ונזכה כולנו להיות מורים שמראים, שנזכה להעניק לדברים משמעות חדשה בעיני תלמידינו.

במשך כל הערב תיבל באר את דבריו בסיפורים על ירושלים, על תל אביב, על סופרים אחרים ועל גדולי אומה. זכינו לשמוע שיחה מרתקת על כתיבה ועל ספרות, על קריאה ועל האופן שבו היא משתלבת בחיים שלנו.

הקשיבה וכתבה: כרמל ניגן-אברהמי

סיכום שנת הפעילות ביחידה לחינוך יהודי חברתי ציוני – מארג מורשה

המטה של 'כל ישראל חברים' עובר למקווה ישראל

בתחילת חודש יוני הושלם המעבר של מטה 'כל ישראל חברים' לבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'. זוהי חזרה היסטורית משמעותית של "אליאנס כל ישראל חברים" לאחד מהמקומות והמוסדות החשובים ביותר אותם ייסדה.

משרדי המטה שוכנים במבנה של 'בית המתמחים'. המבנה הוא חלק ממרכז המבקרים ב'מקוה ישראל' הכולל את היקב של מקווה ישראל, בית הכנסת המרשים, בית המורים והגן הבוטני מהיפים בארץ. בית המתמחים שימש כביתם של צעירים שעלו לארץ מאירופה במהלך השליש האחרון של המאה 19 ורצו לעסוק בחקלאות. במקווה ישראל הם קיבלו הכשרה לעבודה זו בשיטות ובכלים חדשניים.

תהליך השיפוץ של 'בית המתמחים' היה מורכב ביותר, המבנה הוגדר בדרגת שימור חמורה והתהליך לווה באתגרים אדריכליים והנדסיים מורכבים ובעלויות בנייה גבוהה. תהליך השימור והשחזור כוללים ציורי קיר עדינים הנמצאים במשרדים בקומה התחתונה, קורות עץ אדירים המחזיקים את המבנה, קורות עץ רחבים ברצפת הקומה השנייה, דלתות וחלונות המקיפים את הבניין מכל צדדיו ואבני בנין מקוריות.

רבים הם השותפים להצלחת תהליך השימור וביניהם 'קרן רש"י', 'אגודת צבע', 'אליאנס - כל ישראל חברים' , 'קרן מיראז', 'מנהל מקרקעי ישראל', לשכת התכנון במחוז מרכז של משרד הפנים.