בבית ספר דע"ת שבקיבוץ סעד מצאו דרך מקורית ללמוד ולחוות את הנושא השנתי של משרד החינוך: "האחר הוא אני". בבית הספר לומדת כיתת עולים שתלמידיה מגיעים ממרכז הקליטה איבים שליד שדרות. מדובר בתלמידים שעלו לארץ לפני כשנה. השנה החליט בית הספר לחגוג את חג הסיגד המסמל את טקס קבלת התורה וכריתת הברית עם הקדוש ברוך הוא, במסגרת בית הספר ויחד עם הקהילה האתיופית ממרכז הקליטה.

בשיעור זה נלמד מדוע חשוב לשמור על רשות הרבים (מקום השייך לציבור, לכלל) ממש כמו שאנחנו שומרים על רשות היחיד (מקום השייך לאדם, לפרט).

בכל כיתה ישנם ילדים שהם "קצת אחרים" מסיבות שונות ולפעמים הם סובלים בגלל האחרות שלהם. בשיעור זה, שהוא השני משנים, נכיר את התופעה ונחשוב איך ניתן להתגבר על הרתיעה ולקרב את ה"אחר".

מנחה: דנה שמסיאן

ירושלים

גאווה מזרחית, ישראל 2013. הם גדלו בפתח תקווה ובירושלים, בסביון ובגוש עציון. רבים מהם למדו במיטב האולפנות, הישיבות והמדרשות של הציונות הדתית, מוסדות שזוכים לא פעם לכינוי "אליטה". במשך רוב שנות נעוריהם הם העדיפו להתעלם מהזהות המזרחית שלהם; אחדים מהם אפילו התכחשו אליה במופגן. התביישו בה. אז קרה משהו. ברגע אחד של הארה או בסופו של תהליך — הם החליטו לחזור הביתה; לתפילה, למוזיקה ולמסורת ההלכתית שממנה הגיעו. לא, לא מדובר בתנועת מחאה זועמת בסגנון הפנתרים השחורים, ובשיחות איתם כמעט לא תשמעו מילים כמו קיפוח או אפליה.

לקריאת המאמר המלא